Photo by Aedrian on Unsplash

פשיטת רגל, צמד מילים שעלול לעורר חרדה אצל לא מעט אנשים, ויוצא לי להשתמש בהן לא מעט. 

נכון, היום כבר קוראים לזה היום חדלות פרעון, אבל עדיין צמד המילים הזה מעורר הרבה חששות ובעיקר המון חוסר וודאות. החשש, כך למדתי במהלך השנים, נובע מחוסר בידע. מרבית החייבים מאוד חוששים מאי הוודאות שמביא עימו הליך חדלות הפרעון ובצדק. עד היום עסקנו בניחושים והשערות לגבי גובה התשלום החודשי. אך בתחילת חודש מאי פורסמו הוראות לחישוב התשלום החודשי. האם הנוהל החדש יביא עמו את הוודאות הכל כך חיונית לחייבים? 

עו"ד תומר רבינוביץ', מייסד ומנכ"ל "דף חדש", עושה סדר בהוראות החדשות.

מה זה בעצם תשלום חודשי?

במסגרת הליך חדלות פרעון (פשיטת רגל) החייב נדרש לשלם תשלום חודשי קבוע, על פי יכולותיו. כלומר – לא משנה מה גובה החוב, ומה ההחזר ששילמתם עד היום לבנק על ההלוואות שלקחתם, התשלום החודשי בהליך אמור להקבע בהתאם לסכום שהחייב יכול לשלם. 

איך נקבע התשלום החודשי עד היום?

התשלום החודשי נקבע בצו שפותח את הליך חדלות הפרעון, על פי הפרטים שמולאו בבקשה שהגיש החייב. בהמשך ההליך יכול המנהל המיוחד (עורך הדין שמנהל את ההליך) להמליץ על שינוי של גובה התשלום בהתאם ליכולותיו של החייב, כאשר ההחלטה הסופית היא של בית המשפט. 

הבעיה היא שעד היום ההמלצה התבססה בעיקר על "תחושת הבטן" של בעלי התפקידים לגבי היכולת הכלכלית של החייב, וברוב המקרים ההערכה הייתה גבוהה מאוד (בין היתר, כי שכרו של המנהל המיוחד נגזר באחוזים מהסכום שהחייב משלם). הסכום הזה בעצם שימש בסיס למשא ומתן בין הצדדים, כלומר- המנהל המיוחד מבקש להעלות את התשלום, החייב מתנגד, והסכום הסופי נקבע בפשרה או בהחלטה של ביהמ"ש. נשמע מתיש. ואכן זה כך, בעיקר עבור מי שאינו מיוצג לאורך כל ההליך וצריך להתמודד לבד עם המצב.

כך או כך- הסכום החודשי שנקבע בדרך כלל לא היה קשור ליכולותיו האמיתיות של החייב, וזאת למרות עקרונות מנחים שפורסמו ב"דוח ועדת חריס", בשנת 2015. התוצאה העצובה היא שהרבה מאוד חייבים היו מסתבכים בחובות חדשים תוך כדי ההליך, רק כדי שיצליחו לעמוד בתשלום החודשי. 

נוהל חדש- סוף סוף וודאות בגובה התשלום החודשי

במאי 2020 פרסם משרד המשפטים נוהל חדש ובו הנוסחה שלפיה אמור להיקבע התשלום החודשי. הנוהל קובע מהם הסכומים שייחשבו כהוצאות לגיטימיות למשפחה, וגוזר את התשלום החודשי מתוך היתרה שתיוותר בידי המשפחה לאחר תשלום כל ההוצאות האלו. כלומר, מעתה התשלום החודשי יהיה אחיד (יחסית) בכל ההליכים, ולא ישתנה ממחוז למחוז, ממנהל מיוחד למנהל מיוחד ומתיק לתיק כך שלמעשה החייבים יהיו פחות תלויים בתחושות בטן. באופן זה, כל אדם שמתחיל בהליך חדלות פרעון יוכל להעריך מראש כמה יידרש לשלם במהלך ההליך, ויהיה פחות חשוף להפתעות וללחץ מצד המנהל המיוחד. דבר זה אמור לאפשר את הוזלת העלויות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך. 

הנוהל החדש יכול גם לאפשר הימנעות מהליכי חדלות פרעון אורכים ומתמשכים. כיצד? ברגע שכל הצדדים יודעים להעריך מה יהיה גובה התשלום החודשי, ניתן בקלות להגיע להסדר החובות עוד טרם הליך חדלות פרעון. הרי אם גם הבנק וגם החייב יודעים מה החייב יידרש לשלם בהליך חדלות פרעון, איזו סיבה יש ששני הצדדים "יבזבזו" 4 שנים על ניהול הליך שתוצאותיו ידועות מראש?! 

שיעור בחשבון- איך מחשבים את התשלום החודשי?

התשלום החודשי עפ"י הנוהל החדש נקבע עפ"י נוסחה מתמטית שמשקללת כמה נתונים מספריים. הנוסחה קצת מסובכת (לא מאוד…) אז ננסה להסביר אותה צעד-צעד. 

קודם כל – נסביר את הנתונים הבסיסיים שמרכיבים את הנוסחה:

1. סך הכנסות משק הבית: כלל ההכנסות נטו של כל מי שמתגורר בבית (כולל קצבאות, הכנסות של ילדים או אחרים המתגוררים בבית).

2. הוצאות מוכרות: מורכבות משני רכיבים: "הסכום הבסיסי" שמשמש להוצאות המשפחה (בגדול – 4,500 ₪ לזוג + 1,500 ₪ לכל ילד, כאשר בנוהל עצמו יש טבלה שמפרטת גם את הסכום הבסיסי של משפחות חד הוריות / רווקים) ו"הוצאות מיוחדות" (חינוך, צהרונים, בריאות, נסיעות ודמי מזונות). 

3. הכנסה פנויה: סך הכנסות משק הבית בניכוי ההוצאות המוכרות. 

קחו לדוגמה זוג נשוי עם 3 ילדים בגילאי 10, 7 ושנתיים, שכל אחד מהם מרוויח 8,000 ₪ בחודש (נטו), ומקבלים בנוסף קצבת ילדים בגובה 1,000 ₪ בחודש. ללא קשר להוצאות של בני הזוג בפועל, יכירו להם במסגרת ההליך בהוצאות בסיסיות של 9,000 ₪ לחודש (4,500 + 1500X3) וכן בהוצאות מיוחדות של פעוטון (2,500 ₪), צהרון (1,000 ₪) ונסיעות לעבודה (500 ₪). כלומר – סך הכל הכנסות נטו של 17,000 ₪ והוצאות מוכרות של 13,000 ₪ (9000+4000). משמע – הכנסה פנויה של 4,000 ₪ בחודש.

עכשיו לנוסחה עצמה – לצורך חישוב התשלום החודשי מחלקים את ההכנסה הפנויה ב-2 (בדוגמה שלנו – 2,000 ₪) ומכפילים את התוצאה בחלקו של החייב מתוך סך הכנסות משק הבית (במקרה שלנו- 47%=17,000/8,000). 

כלומר – התשלום החודשי יעמוד על 2000*47% שהם 940 ₪ לחודש. 

*התרשים מתוך אמות המידה לקביעת תשלום חודשי שפורסמו ע"י משרד המשפטים

שימו לב שהתשלום החודשי שנקבע מותיר לפחות חצי מההכנסה הפנויה של משק הבית בידי החייב, וזאת מתוך מטרה לעודד את החייב להגדיל את הכנסותיו. 

אם במקרה שלנו, לדוגמה, תעלה הכנסתו של בן הזוג שנמצא בחדל"פ מ-8,000 ₪ ל-10,000 ₪, לא כל ההפרש יופנה לקופת ההליך, אלא רק חלקו, על פי החישוב הבא: 

סך הכנסות משק הבית: עלה מ-17,000 ₪ ל-19,000 ₪. 

סה"כ הוצאות מוכרות:  ללא שינוי (13,000 ₪)

הכנסה פנויה: 6,000 ₪ 

חלקו של החייב בהכנסות משק הבית: 10,000/19,000 = 52.6%

התשלום החודשי יהיה 52.6% ממחצית ההכנסה הפנויה (3,000 ₪). כלומר – 1,578 ₪ (עלייה של 638 ₪ בלבד לעומת התשלום הקודם). המשמעות היא שמתוך עלייה של 2,000 ₪ בשכר, יוותרו בידי החייב 1,362 ₪ שבהם יוכל לעשות כרצונו.   

הנוהל מפרט גם את חישוב התשלום החודשי במקרים של משפחות חד הוריות, או במקרה שבו שני בני הזוג נמצאים בהליכי חדל"פ. ניתן לעיין בנוהל עצמו, או לפנות לאחד מעורכי הדין של "דף חדש" כדי לקבל תשובות לשאלות נוספות שבוודאי מתעוררות.

יותר הסדרים, פחות הליכים ארוכים

לפני הכל – חשוב לומר שהליך חדלות פרעון הוא תמיד העדיפות האחרונה מבחינתנו כמי שמייצגים חייבים. כמו בכל סכסוך משפטי- עדיף להגיע להסדר ולא להיגרר להליכים מיותרים, ארוכים ומתישים. דווקא העובדה שהתשלום החודשי יהיה אחיד מעתה ואילך, יקל הן על החייב והן על הנושים שלו לגבש הסדרים – כי לשניהם יהיה ברור מה ישלמו/יקבלו אם לא יצליחו לגבש הסדר, וייגררו להליכי חדל"פ. 

אם נחזור לדוגמה של המשפחה שלנו – נניח שלאחד מבני הזוג יש חוב לבנק של 400,000 עם החזר חודשי של 5,000 ₪ בחודש. הם לא מצליחים לעמוד בתשלומים ופונים לבנק בבקשה להגיע להסדר. אם הבנק יודע שבהליך חדלות פרעון החייב ישלם 1600 ₪ בחודש למשך 40 חודשים (סה"כ 64,000 ₪) אז כל הצעה להסדר שגבוהה מהסכום הזה – היא מבחינתו הצעה כדאית (כל זאת, כמובן, בהנחה שאין נכסים למימוש דוגמת קרנות השתלמות או נכסי מקרקעין, שבאים בנוסף לתשלום החודשי).

אמנם, לבנק יש עוד שיקולים בגיבוש הסדר, ולכן לא תמיד יסכים להצעה גם אם היא טובה מבחינה כלכלית. למשל הבנק לא רוצה לעודד לקוחות לפנות לחדלות פרעון, ולכן פעמים רבות יסרב להצעה טובה בתקווה לקבל הצעה טובה יותר, או כדי לשמור על "גורם ההרתעה" מול לקוחות אחרים.  אבל הוודאות והיכולת לצפות את העתיד בהחלט משחקות פה תפקיד חשוב.

עכשיו, נותר רק לקוות שמערכת המשפט באמת תקפיד שלא לחרוג מהכללים שהיא עצמה קבעה כך שהליכים יימשכו 4 שנים בלבד, כקבוע בחוק, , ושהתשלומים חודשיים ייקבעו רק עפ"י הנוהל החדש, וחריגה מהם תעשה במשורה בלבד, כפי שקובע הנוהל.

קרא עוד על עורך הדין

בדידותו של עורך הדין החברתי 

אתם שומעים את צמד המילים "עורך דין" ומיד מדמיינים עסקנים עשירים מעונבים במכוניותיהם המפוארות. כאלה שלא הייתם רוצים בתור החברים הטובים שלכם. אבל כשאתם צריכים לבחור עורך דין תחפשו דווקא את אותו אחד קריר, פני פוקר, שלא מעז להביע רגש והחליפה שלו מעומלנת למשעי.

למה בעצם? מי אמר שעורך דין לא יכול להיות מחוייך, רגיש, אמפאטי, כזה שמוכן להקשיב לקשיים ולצרות של הלקוחות שלו?

תופתעו לגלות שיש לא מעט עורכי דין שמוותרים על חיי היוקרה ובוחרים את הכיוון המקצועי שלהם מתוך ערכים, שליחות, אמון בבני אדם ורצון אמיתי לעשות שינוי. נשמע כמו בליל של קלישאות? לא עבור עורכי הדין החברתיים.

איפה הכסף?

למה לעורך דין המתמחה בתחום החובות לבחור לייצג את הצד החלש? את מי שבהגדרתו- "חייב"-יש לו קושי גדול לממן שכר טרחה? את מי שעל מנת לייצג אותו צריך להילחם מול מכונה משומנת היטב? למה כל כאב הראש הזה, כשאפשר לייצג בנקים, להוציא מכתבי התראה בסרט נע ולקבל שכר טרחה מכובד? למה לא לבחור את המקום שבו נמצא הכסף? התשובה לכך פשוטה למדי – כי רובנו מעוניינים לקום בבוקר לעבודה שמאפשרת לנו לעזור לאחרים ובסופו של דבר להוביל לשינוי.

"עבדתי במשרד מאוד גדול ומוכר כבא כוח המנהל המיוחד כחמש שנים", מספרת עו"ד מירית מועלם המייצגת חייבים מזה 5 שנים וחברה ב'קהילת דף חדש', על בחירתה לעבור מייצוג בעל תפקיד לייצוג חייבים. "התפקיד היה מעניין מבחינה מקצועית אבל עיקר העבודה הייתה לצד הנושים והרגשתי שהקשר הוא בלתי אמצעי. הנושים זונחים את החוב ולא תמיד הוא מעניין אותם, אני לא יכולתי לחטוא לתפקיד למרות שראיתי שהחייבים קורסים".

עורכי דין יכולים להוות חלק משמעותי בתהליך שעובר הלקוח שלהם, אשר מגיע אליהם בתקופה של מצוקה וקושי ועם מעט מאוד אמון באנשים או במערכות. בשלב זה חשוב שיהיה לצדם אדם שמסוגל להאמין להם ובהם, להקשיב לקשיים שלהם ולעזור להם להגיע למקום טוב יותר.

יד שנייה מרופא

עורך הדין החברתי בעצם מחבר בין המקצועיות והכישורים המשפטיים שלו לכישורים האנושיים שלו. נשמע מובן מאליו, לא? ובכן, זה לא תמיד כך.

גם בתחום הרפואה נראה מובן מאליו שמי שעוסק בבני אדם יתנהג אליהם ברגישות, לפני שהוא פותר את התחלואים הפיזיים. אולם לא תמיד הדברים היו כך – בעבר רופאים היו מעדיפים מטופל שלא יכול לדבר, להקשיב או להביע עמדה או אפילו כאב. היו מתייחסים לגוף בלבד ולא לכל סל המחשבות והרגשות.

עם השנים התפתחה ההבנה שיש צורך לטפל בתחום ה"bedside manners" וללמד רופאים כיצד להתייחס קודם לאדם שנמצא מולם ואחר לגוף כמכונה. ואנחנו, עורכי הדין, הרי עוסקים בבני אדם, במצוקות ובקשיים שלהם, בפחדים ובדאגות. איך אפשר לצפות מאתנו למשהו אחר מאשר רופאים?

"הקשר הבלתי אמצעי ביני לבין הלקוח, העבודה הישירה מולו והליווי הצמוד מאפשרים לי לעזור להם לפתוח דף חדש ועתיד טוב יותר", מסבירה עו"ד מועלם לגבי הערך המוסף שהיא מוצאת בייצוג חייבים.

מה לחובות ולערכים?

הדבר בולט במיוחד בתחום החובות, כאשר נדרשים לסייע למי שמתמודדים עם בושה גדולה סביב העובדה שהביאו את עצמם ואת משפחתם למצוקה כלכלית. עם קושי להודות בבעיה שלהם וקושי אף יותר גדול להחליט לפתוח בהליכי חדלות פרעון, שנתפסים כאות קלון של ממש.

עורך דין המייצג משפחה שנקלעה למצב של חובות בתום לב, משום שלא למדו התנהלות כלכלית נכונה או משום שעסק שניסו להקים קרס, לא יכול להיות עסוק בביקורתיות ושיפוטיות, שכן אלה יובילו את הלקוחות שלו לחוסר אמון. משבר אמון בין לקוח לעו"ד הוא הדרך הברורה לכישלון.

עורכי הדין החברתיים המתמחים בחובות נדרשים להביע אמפאטיה ולא לצפות מהלקוחות שלהם להתנהג כפי שהם עצמם מתנהגים. באחד התיקים שייצגתי טען בפניי הנאמן שלא ברור לו למה משפחה שנקלעה לחובות צריכה להחזיק אוטו, אם הוא עצמו נוסע לעבודה כל יום ברכבת. חשוב לציין שאותו רכב בן 15 שנים ששוויו פחות מ-10,000 שקל, משמש להסיע את שלושת ילדיהם למסגרות שונות ואת אבי המשפחה לעבודתו שמחוץ לעיר מגוריהם, שעה שהאמא צריכה להיות כל בוקר בעבודתה לפני השעה 7 בבוקר. קשה למדוד את ההתנהלות של המשפחה הזו תחת אותן אמות מידה שלנו עצמנו- שעה שאנחנו לא מתמודדים עם אותן נסיבות חיים, ובוודאי שהשיפוטיות כלפיהם לא תשיג שום תוצאה יעילה, להיפך.

"אני מבינה שאני מייצגת אנשים שלא בהכרח יכולים לשלם מיד את שכר הטרחה, אבל מה שאני עושה משנה להם את החיים וזה מאפשר לי לקום כל בוקר בתחושת סיפוק אדירה", מספרת עו"ד מעולם ומצליחה לתמצת את אחד הנדבכים החשובים ביותר בעבודתו של עורך דין מייצג חייבים – ההבנה שיש לו יכולת לעשות שינוי קריטי בחיי המשפחות שהוא מלווה, בכך שיסייע להם לא רק לפתור את בעיית החובות, אלא להימנע מלחזור לחובות על ידי סל כלים רחב שיש לו, וכשיבחר את הפתרון המתאים ביותר עבורם ולא בהכרח עבורו כמייצג.

לא לפחד מרגשות

"החייב הראשון שייצגתי ישב מולי ואמר לי שהוא רוצה להתאבד", נזכרת עו"ד מועלם. "היה לו עסק שהיה חלק מתאונת שרשרת בעקבות קריסה של עסק אחר. שנה אחרי שהוא קיבל את ההפטר, הוא הגיע אליי לייעוץ סביב עסק שהוא פתח. הוא ממש פרח והבנתי איזה חלק משמעותי יש לי בשינוי של החיים שלו".

לדבר על רגשות זה לא פשוט כשעוסקים בחוק. הנטייה היא להתנתק מהרגש ולעסוק בסוגיה המשפטית בלבד, אלה שאינם חוששים לדבר על רגשות ומבינים שזה חלק בלתי נפרד מהתהליך מצליחים להביא תועלת משמעותית ללקוחות שלהם ולהפוך את הייצוג לסיפור הצלחה.

בעולם של משפט, חוק, סכסוכים והתנצחויות, לדבר על רגשות יכול להפוך אותך לבודד. אם היה לי שקל על כל פעם שעורך דין המייצג בנק או מנהל מיוחד אמרו לי "אני מאוד מעריך את הנחישות וההתלהבות שבהם את מדברת בשם הלקוחות שלך, אבל עם כל הכבוד, זה לא רלוונטי לענייננו", טוב נו, כנראה שהייתי מוצאת מה לעשות עם כל השקלים הללו. אבל זה לא היה משנה את האופן שבו אני מציגה את המצוקות של לקוחותיי ונאבקת למען זכויותיהם.

עורך דין שמאמין במטרה שלו, הוא מקצועי, עקשן, נלחם ולא מוותר.

'קהילת דף חדש' מורכבת מעורכי דין כאלה, שהחליטו לעשות מעשה וללכת עם הערכים שלהם עד הסוף. ושלא תטעו – ההצלחות שלהם נובעות אך ורק ממקצועיות בלתי מתפשרת. כי כשאתה מאמין לעומק במה שאתה עושה, אתה הופך כל אבן כדי ללמוד ולהכיר את כל הכלים שיאפשרו לעשות את זה על הצד הטוב ביותר.

קרא עוד על עורך הדין

"דחיינות היא האמנות של עמידה בקצב האתמול" – יוזמה בהליכי חדלות פירעון

עולם החובות שולח אותנו פעמים רבות להקשרים של קרב או מערכה; שני צדדים הנאבקים זה מול זה, הליכי גבייה אגרסיביים נדמים לפתיחת חזית עד כדי תחושת מלחמה של ממש.
מצד אחד, הנושה דורש להיפרע מהחוב כלפיו. ומן העבר השני- החייב- אשר נקלע למצב של חדלות פירעון (מצב בו  ההתחייבויות עולות על הנכסים או מצב של חוסר יכולת לפרוע את החובות בהגיע מועד פירעונם), כך שלמעשה אינו יכול לפרוע את החוב כלפי הנושה. ברוב המקרים, החייב ניצב בעצמו מול מספר נושים, כך שהוא נאלץ להיאבק במספר חזיתות בו זמנית.
כדי למנוע את קריסת החייב, ולאפשר לו להתמודד עם החזר החובות בכבוד, אִפשר המחוקק לנקוט בהליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי. באמצעות הליכים אלה, ניתן להגיע למתווה סדור של הסדרת החובות לכלל הנושים, אגב שיקום של החייב ובני משפחתו.

יוזמה יוזמה ועוד פעם – יוזמה

במלחמה כמו במלחמה, ניתן לומר שההגנה הכי טובה היא ההתקפה. ואם נדייק, לענייננו מדובר בעצם ביוזמה. בעוד מרבית החייבים חיים "מתחת לרדאר", מתעלמים ממכתבי התראה, דוחפים למגירה התראות מההוצאה לפועל ומחכים שהמבול יעבור, למעשה, זה הדבר הכי לא נכון לעשות.
כלל אצבע הוא, שמי שנקלע לחובות כלכליים, שומה עליו ליזום את הפתרון ולא להיות נגרר אחר הנושים. לשון אחר; בעל היוזמה הוא זה שעשוי לנצח במערכה.
כאשר אנחנו מגיעים להבנה שיש לנו קושי כלכלי להתמודד עם החובות, שהחובות גבוהים מיכולת ההחזר החודשית ובעצם הלוואות נוספות משמען פשוט הרחבת הבעיה והתרחקות מפיתרון שלה- זה הזמן לא לדחות את הקץ, ולפנות בהקדם לקבל ייעוץ משפטי ממקור אמין.
באמצעות הייעוץ המשפטי, תוכלו לשלוט במצב- לעצב את כניסתכם להליכי חדלות פירעון, לשלוט במסגרת ובנראטיב שאתם רוצים להציג לפני בית המשפט והנושים, ולהימנע מנקיטת הליכי גבייה אגרסיביים על ידי הנושים.
חייב שלא נוקט יוזמה, מאלץ את הנושים לנקוט בצעדים כלפיו, ובמקום שהחייב ינהל את ההליכים ביוזמתו ובשליטתו, הוא נאלץ כל היום להתגונן מפני הליכי הגביה כגון עיקולים על חשבון הבנק, עיקולי משכורות, הגבלה מלהחזיק רישיון נהיגה ועוד צעדים שמטרתם הפעלת לחץ על החייב, ומדרדרים את מצבו הכלכלי והנפשי.

כשהלחץ משפיע מקבלים החלטות גרועות

במצב כזה חייבים רבים פועלים ומקבלים החלטות מתוך לחץ ולא באופן מושכל, מתוכנן ונכון. וזו בדיוק המשמעות של נקיטת יוזמה ולקיחת המושכות בידיים.
כך למשל, כאשר מתחדדת ההבנה שקיים קושי לפרוע את החובות ופתרון קרוב לא נראה, נכון יהיה לפנות לעורך דין בהקדם, אשר יכול לתת הכוונה כיצד להתנהל מכאן ואילך, האם לפתוח בהליך כזה או אחר, וכיצד להתמודד עם דיספוזיציות בנכסים וכיוצא בזה. לא אחת, ניתן למצוא עצות של עורכי דין לרשום את הרכב על שם האמא, או להעביר בעלות בדירה על שם אחר, אך למעשה מדובר בעצות גרועות ביותר, שעשויות להכביד ולהקשות על היכולת שלכם להשתקם ולצאת לדרך חדשה. לכן, כאשר בוחרים לנקוט פעולה, חשוב שהיא תעשה בשום שכל, ובהכוונה מקצועית, מתוך ראיה אשר צופה פני עתיד.
הרבה חייבים מנסים לנקוט בפעולות שונות באופן עצמאי, על ידי עצות שקיבלו מפה ומשם, מטעם אנשים שאולי רוצים בטובתם אך לא רואים את התמונה המלאה של החובות, הנכסים, ההוצאות וההכנסות, כך שהם לא מכירים את ההשלכות של כל החלטה.
בהמשך, כאשר החייב כבר מגיע לייעוץ משפטי, הכלים שיש בידי עורך הדין מוגבלים, והבעיה חמורה יותר מאשר הייתה לו היו ניגשים לייעוץ לפני שנקטו בפעולות אשר ננקטו מתוך דחף ולחץ.

זמן הוא נכס בעל ערך חשוב

מ', גרושה ואם לארבעה ממרכז הארץ, הגיעה למשרדי לאחר תקופה ארוכה בה לא ידעה כיצד לנהוג בנוגע לחובות. לאחר ניתוח מצבה הכלכלי התגבשה המסקנה כי עליה לפנות להליכי חדלות פירעון.
מ' הבהירה כי עליה לחשוב על כך, והבטיחה שתחזיר תשובה בנושא בימים הקרובים. בחלוף כמה ימים, מ' הסבירה כי היא מתחילה עבודה חדשה בקרוב, ולכן היא תמתין עם ההליך. ברכתי אותה לשלום ובברכת הצלחה.
למגינת הלב, בחלוף חודש, כאשר מ' הגיעה למשוך כסף מהבנק, התברר כי הוטל עיקול על חשבונה – החשבון אליו נכנסה משכורתה. מ' נכנסה ללחץ אדיר. כאם יחידנית היא לא ידעה אפילו כיצד תוכל לרכוש מזון לבני משפחתה ולשלם שכר דירה.
כפתרון מהיר, הצעתי לה, שננסה לשלם אגרת פתיחת תיק פשיטת רגל, ולבקש בתיק ההוצאה לפועל- בו הוטל העיקול- השהיית הליכים והסרת העיקול, בטענה שפניה לכיוון פשיטת רגל.
דא עקא, של-מ' כלל לא היה כסף לשלם את האגרה שכן החשבון של עוקל, והמצוקה הייתה רבה.
חשוב להבין כי בכל רגע, הנושה היה יכול לפעול למימוש העיקול, והמשמעות היא שמשכורתה של מ' – תרד לטמיון, ככל והכספים יועברו מלשכת ההוצאה לפועל לחשבון הבנק של הנושה. כלומר- באותו זמן, ההגה היה בידיים של הנושה וכבר לא בידיה של מ'- כפי שהיה אם הייתה פועלת כבר בפעם הראשונה שהגיעה להתייעץ.
בלית ברירה, ובמזל גדול, הצליחה מ' בתחנונים רבים להשיג מהשכנים את הסכום הדרוש לתשלום אגרת פתיחת התיק, כך שעוד בטרם בוצע מימוש לעיקול, הצלחנו לשכנע את רשמת ההוצאה לפועל כי החייבת שמה פעמיה להליך חדלות פירעון, ועל כן נכון יהיה לעכב את ההליכים נגדה, לבטל את העיקול ולאפשר לה להתחיל בהגשת בקשת לפשיטת רגל.
לא ניתן להעביר במילים את תחושת החרדה, התסכול, הבושה והעלבון של מ', כשנאלצה לחזר אחר הפתחים כדי להאכיל את ילדיה, ולבקש מהמשכיר ארכה של כמה ימים בתשלום שכר הדירה, נסו לדמיין עצמכם במצב הבלתי אפשרי הזה…
ככל שמ' הייתה פועלת בזמן – דואגת לרישום תאריך ושעה של המצאת המכתבים והאזהרות שנמסרו לה, ניתן היה להיכנס להליך של חדלות פירעון ולמנוע את כל עוגמת הנפש של מ', אשר דחתה את מציאת הפתרון ובכך למעשה סיבכה את עצמה יותר ויותר.

לא לעשות כלום זה למעשה להגדיל את הבעיה

לא אחת אני שומע מצד חייבים, כמה קשה לקבל את ההחלטה "ולהפיל את הכול". אך מה שהם לא מבינים הוא שלמעשה, כאשר כבר הגענו למצב של חדלות פירעון וכיבוי שריפות, ניתן לומר "שהכל כבר נפל". בשלב הזה, בו הקריסה כבר החלה, אנחנו למעשה כבר עסוקים במאמצי החייאה חסרי ערך, אשר אך מעמיקים את גודל הבעיה. ברוב המקרים, פניה לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין חברתי, היא הצעד הראשון לעבר הפתרון ולאו דווקא הנצחת הבעיה או מחולל הבעיה. אדרבא, אי-קבלת החלטות עשויה לגרום נזקים ולהעמיק את הקיימים, שכן במקרה כזה, אתם לא עומדים במקום – אלא צועדים לאחור, בשל העובדה שגורלכם עשוי להיות נתון בידי הנושים.

השורה התחתונה- מה לעשות?

ראשית, להתייעץ ולקבל חוות דעת אובייקטיבית ממי שנמצא "מחוץ לסיטואציה" ורואה את התמונה המלאה ויודע לשקול את כל השיקולים.
פניה לעורך דין מקצועי וחברתי, תאפשר לכם ליהנות מייעוץ משפטי מקצועי, ומאמפתיה ורגישות של עורכי דין שיש להם אוריינטציה חברתית ולא רואים בכם "לקוחות בלבד".
קהילת דף חדש – עליה אני נמנה – כוללת עורכי דין המחויבים לייצוג על פי אמנת שירות, ובהתאם לאג'נדה מאוד ברורה לפיה תפקידו של עורך הדין לחשוב על פתרון כולל של בעיית החובות. זאת,  לא רק על דרך של הצגת פתרון לחובות הנוכחיים, אלא איך לייצר עבור הלקוחות שלנו דרך שתמנע מהם חזרה לחובות בהמשך החיים. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם גורמים נוספים ביניהם מלווים לכלכלת המשפחה, כדי לייצר פתרון הוליסטי.
שנית, דאגו לרשום ולתעד את כל הפניות והמכתבים אשר קיבלתם מאת הנושים, לרבות תביעות ואזהרות מלשכת ההוצאה לפועל. הבנה של לוח הזמנים הנתון, תסייע לכם ולעורך הדין לכלכל את הצעדים בהתאם.
שלישית, הימנעו ממהלכים דרסטיים בכל הנוגע לרכוש ונכסים. הלחץ והפחד מהנושים עשוי להביא אתכם לבצע פעולות אינסטינקטיביות שבמבט ראשון נועדו לשמור על הרכוש והנכסים, אך בעתיד יתברר כי מדובר בפעולות מזיקות, אשר יכולות להביא לבסוף לאובדן הנכסים.
רביעית, הירגעו. יש פתרון לכל מצוקה, ולעיתים תיווכחו לדעת, כי עורך דין מקצועי וניטראלי, יוכל להאיר לכם את הדרך ולשקף לכם את המצב. במרבית המקרים המצב לא כל כך נורא כפי שאתם רואים אותו, ותמיד ניתן למצוא פתרון לבעיה. עורכי הדין בקהילת דף חדש יבחנו אתכם תחילה את האפשרויות השונות, בטרם פניה להליכי חדלות פירעון, ולא מן הנמנע כי הפתרונות קיימים.

If you need to shoot- shoot, don’t talk

המפקח על הבנקים הוציא בימים האחרונים קריאה לבנקים להתחשב בלקוחותיהם, ולהשתדל להמנע מהליכים משפטיים. ההמלצה הזו מצטרפת לעוד צעדים (לא יעילים בעליל) של המדינה בניסיון להתמודד עם המגפה השנייה המאיימת להציף אותנו בחודשים הקרובים – מגפת פשיטות הרגל.

בואו נבהיר נקודה חשובה – המפקח הוא הרגולטור של הבנקים, וככזה, תפקידו לא להמליץ, אלא לקבוע כללים והנחיות מחייבים! עד לפני כמה שנים הבנקים רמסו ברגל גסה את אלו שנקלעו לחובות – לא אפשרו להם לפתוח חשבונות, לא אפשרו ביצוע פעולות באינטרנט, לא הסכימו למסור מסמכים, ועוד… המפקח (דאז) הבין שחשבון בנק הוא מוצר צריכה בסיסי שגם פושטי רגל זכאים לו, ולא הסתפק בהמלצה, אלא הוציא הנחיות ברורות – מה מותר לבנק, מה אסור, ואיזה שירותים הבנק מחוייב לתת לפושטי רגל.

והנה, דווקא עכשיו, בעיצומו של משבר הקורונה, המפקח בוחר "להמליץ" במקום להחליט, וסומך על הבנקים – ששותפים לאחריות ליצירת הבעיה על ידי פיזור אשראי צרכני בהיקפים בלתי נתפסים – שיפעלו "בהתחשבות".

גם התיקון לחוק ההוצאה לפועל שהורה על דחייה קצרה של מועדים בהוצל"פ בעקבות המשבר הנוכחי, הוא פחות או יותר כמו לתת אקמול לחולה קורונה – וככלל, נראה שבמקום להתמודד עם בעיית החובות מהשורש (מה שהיה צריך לעשות כבר לפני שנים) המדינה רק מנסה לדחות את הקץ, ובעיקר להפחית את העומס בלשכות ההוצל"פ ואצל הממונה על חדלות פרעון.

עו"ד סיגל יעקבי- הממונה על חדלות פרעון- אמרה השבוע כי צפוי לנו צונאמי של פשיטות רגל, ובכן, מול צונאמי לא ניתן להתגונן באמצעות סירות הצלה מתנפחות, יש צורך במהלכים הרבה יותר קיצוניים, יצירתיים ובעיקר כאלה ש"תופסים מים" בצורת הנחיות ברורות של הרגולטורים.

עם המלצות לא הולכים למכולת

קחו לדוגמה את אייל מירושלים, בן 40 ואבא ל-3 ילדים, שעד לפני כמה חודשים היה הבעלים של מסעדה קטנה ומצליחה. הוא עבד קשה מבוקר עד לילה, לא התעשר אבל בהחלט התפרנס בכבוד, ואת ההלוואות שלקח כדי להקים את המסעדה שילם כל חודש כמו שעון שוויצרי. ואז הגיעה הקורונה, והכל קפא. ההכנסות נעצרו בבת אחת, ההלוואות גדלו (כי גם היה צריך להאכיל את הילדים, ולשלם שכירות), והחלו פיגורים בתשלומים לספקים.

עכשיו, במקום להתרכז בלהחזיר את העסק לפעילות, אייל מתרוצץ בין בנקים לחברות אשראי בניסיון להמנע מפתיחת תיקי הוצל"פ נגדו. בדרך הוא "שתה" את החסכונות של ההורים, משך קרנות השתלמות, שעבד את הפנסיה ואת הבית, אולי אפילו החתים איזה חבר על ערבות, וכל מה שחסר עכשיו זה שהוא יפנה לשוק האפור כדי לנסות לקנות עוד קצת זמן, ועדיין – כנראה שבסופו של דבר הוא יישאר עם חובות.

אז איך בדיוק עוזרת לאייל ההמלצה של המפקח על הבנקים? ואיך תעזור לו ארכה של כמה חודשים בהוצל"פ? הרי זה לא שהוא לא רוצה לשלם את החובות, הוא פשוט לא יכול, בטח לא עכשיו, כשהמשק עדיין לא חזר לתפקוד מלא. ובואו נהיה כנים לרגע – במאבק מול עוה"ד של הבנק, שכבר ניהל מאות הליכי גבייה, איזה סיכוי יש לאייל, שמתמודד לראשונה בחייו עם מצב שכזה?

המדינה מוזמנת לעלות על הרכבת

אם המדינה רוצה למצוא פתרון אמיתי לבעיית החובות היא צריכה לקחת אחריות, ולעשות כמה צעדים חשובים והכרחיים, שיאפשרו לנפגעי הקורונה – אותם אנשים שהיו יציבים כלכלית עד לפני כמה חודשים, ופתאום העולם התהפך עליהם בתוך כמה ימים – לפתוח דף חדש, ללא חובות:

להקים מנגנון מוסדר לניהול הסדרי חוב – מנגנון שיפעל בשקיפות ויתן גם לבנקים וגם לחייבים תמונת מצב שלמה ואמיתית על יכולת הפרעון של החייב, כדי לאפשר לצדדים להגיע להסדר ישיר ביניהם, בלי הליכים משפטיים, ובלי התערבות והגבלות מיותרות;

להבטיח לנפגעי הקורונה ליווי משפטי וכלכלי במחירים מפוקחים – כיום רק 10% מהחייבים בהוצל"פ מיוצגים ע"י עו"ד (לעומת 90% מהזוכים!). אם אנחנו רוצים לאפשר מו"מ הוגן, צריך שהחייבים ידעו לעמוד על זכויותיהם בעזרת ליווי מקצועי ואמין, שימנע ניצול לרעה של המצב הפגיע שלהם (ולדאבוננו, לא חסרים כאלו שכבר "קופצים על המציאה"), וגם יאפשר להם להבין מה יכולת הפרעון האמיתית שלהם, ויעזור להם להמנע מלהגרר שוב להתחייבויות כספיות בלתי אפשריות.

להציע תמריצים נדיבים לעידוד הסדרי חוב – מענקים לסגירת חובות, או הלוואה בערבות מדינה לצורך מימון הסדר, יכולים לעזור לשני הצדדים "לסגור עסקה" מהירה, ולהמנע מהליכי חדלות פרעון ממושכים ויקרים, שהם הפתרון הכי רע לכולם. ממילא, אם הצלחנו להציל עסק מסגירה, זה ישתלם למדינה שתקבל את הכסף בחזרה בשנים הקרובות דרך תשלומי מיסים וחסכון של דמי אבטלה וקצבאות. אז במקום לחלק מענקים "טפשים" לכל דורש, המדינה יכולה לנצל את ההזדמנות כדי לוודא שמי שמקבל את הכסף משתמש בו בתבונה, ופותר את בעיית החובות באופן סופי ומוחלט.

להמשיך לגבות חובות באמצעים המקובלים והידועים זו באמת לא חכמה גדולה. כולנו הרי נאלצנו להמציא את עצמנו מחדש סביב המשבר הזה – אז אם מורים מלמדים ב"זום", ואלופי עולם מתחרים בתחרויות אופניים אונליין, בהחלט הגיע הזמן שגם מערכת המשפט והמערכת הבנקאית יבינו שיש כאן צורך בפתרונות יצירתיים – כאלו שימריצו דם חדש בעורקי הכלכלה כולה, ויאפשרו למאות אלפי חייבים-בעל-כרחם לצאת ממעגל החובות – מהר, ביעילות ובראש מורם.

משבר הקורונה מכה גלים בעיקר על המשק, על היציבות הכלכלית ולמעשה על האפשרות שלנו לפרנס את משפחותינו. ברור למה החרדה שהוא מייצר היא גדולה, קיומית ומוחשית.

משהו נוסף שהוליד המשבר הזה הוא ההזדמנות להיכנס לנעליהם של חייבים ולהסתכל על העולם מנקודת מבטם. להבין את הפחד מצלצול הטלפון, מהנקישה בדלת, מהדואר הרשום, מהפקידה בבנק…להבין מה זה להרגיש כל הזמן אשם כשלמעשה לא עשית שום דבר רע.

לפחד מהטלפון והדואר

חובות מביאים עימם המון בושה ולא בכדי, בעבר המונח "פושט רגל" היה שווה ערך ל"עבריין", הוא היה אות קלון של ממש, ילדים שחיו בבתים שבהם אסור היה לדבר על כסף לעולם כי אולי מישהו אחר יגלה, אסור לתלות שלט עם שם המשפחה על הדלת כדי שההוצאה לפועל לא יגיעו. אז היום לא קוראים לזה פשיטת רגל  אלא חדלות פרעון אבל האמת היא שהבושה עדיין שם.

הבושה סביב החובות בעייתית בהרבה מובנים" ראשית היא מובילה להסתתרות עד כדי התעלמות מהבעיה- מה שכמובן לא מסייע לפתרון אלא רק דוחק את הקץ ואף מגדיל את הבעיה. הבושה מונעת מאנשים להודות שיש להם בעיה ולכן גם לא משתפים את הקרובים להם שהם זקוקים לעזרה. היעדר יכולת להודות בצורך לקבל עזרה מוביל חייבים רבים לקבל החלטות גרועות. במקום לבקש עזרה הם מתחפרים יותר בתוך בור החובות ובמקום לצמצם את הבעיה הם דווקא מגדילים אותה.

זה המקום להבהיר שמרבית החייבים מעוניינים לשלם את חובותיהם, אין ספור פעמים שמעתי את המשפט- אני רוצה לשלם את החובות, או לא נעים לי מהבנק שלי, ובאותה נשימה (ועם דמעות חנוקות)- אבל אני פשוט לא יכול! הם רוצים לשלם את החובות, כולנו רוצים לשלם את החובות שלנו, מעטים האנשים שחיים בשקט עם חוסר היכולת לשלם חובותיהם.

לא מספיק גבר

הבעיה עם ההסתכלות שלנו כחברה על חייבים היא שהם נתפסים אזרחים סוג ג', כאלה שסיבכו את עצמם בחוסר אחריות, בהתנהלות פזרנית ופזיזה, שלא הצליחו להתמודד עם כסף כמו שצריך. גברים שהסתבכו בחובות נתפסים כ"לא מספיק גברים", כאלה שלא מסוגלים לפרנס את משפחתם (ארכאי אבל עדיין קיים). ואילו נשים שמסובכות בחובות נתפסות כמי שבכלל לא היו אמורות לנהל את הכספים ולכן בדרך כלל יוצמד אליהם גבר מלווה שיעזור להן לעשות סדר בבלגן וכך יגיעו בלוויית אבא, אח או דוד שלהן לפגישת ייעוץ.

מכל מקום- מדובר בכישלון גדול, וזה לא ממש משנה אם החובות נוצרו בגלל עסק שכשל, בגלל התנהלות כלכלית לא נכונה, ירידה פתאומית בהכנסות בשל משבר או גדילת המשפחה מבלי להגדיל הכנסות. איכשהו החייב ייתפס תמיד כחדל אישים, כאדם שדבק בו אשם, שיש להתרחק ממנו וממה שהוא מייצג. וכשזה נוגע לבעלי התפקידים במערכת המשפטית המנהלים את ההליך שלו- מדובר באדם שפשע ועליו לשאת את הדין.

לשקם עבריינים, להעניש חייבים

בואו נשווה רגע לעבריינים (כאלה שממש עברו עבירה פלילית והורשעו), מרגע שהורשעו והחלו לרצות עונשם הם נכסים תחת חסותם של שירות המבחן והרשות לשיקום האסיר, אלה דואגים לשיקום, לטיפול, לחזרתם המסודרת לחברה כאזרחים מתפקדים, פרודוקטיביים המהווים חלק מהקהילה. רשות שיקום האסיר אפילו שמה לה למטרה לסייע ולעמוד לצידן של משפחות האסירים. המדינה משקיעה משאבים ניכרים בשיקום עבריינים מורשעים- ובצדק, שירות המבחן עוסק במציאת אלטרנטיבות טיפוליות ושיקומיות במקום מאסרים, בתי המשפט מבקשים באופן קבוע את חוות דעתו של שירות המבחן לפני כל החלטה הנוגעת לאסירים (חופשות, שחרור שליש וכדומה),.מדובר פה במערכת משומנת היטב, שעושה עבודה משמעותית בתחום השיקום.

עכשיו נחזור לחייבים- אותם אלה שהסתבכו בתום לב (וודאי שמי שהסתבך בעקבות מרמה וחוסר תום לב לא רלוונטי לעניינו, ויצא לי לפגוש מעטים מאוד כאלה) מוצאים עצמם אובדי עצות, כשהקרקע נשמטה תחת רגליהם, מסתתרים מאחורי מסך הבושה ומנסים להתמודד לבדם מול הנושים- שמצויידים כמובן בסוללת עורכי דין כשמאזן הכוחות פשוט לא הגיוני. מה עם השיקום שלהם? מה עם הטיפול בהם? מה עם מערך התמיכה בהם ובמשפחותיהם?

מדובר באנשים שאנחנו כחברה לא אוהבים להסתכל להם בעיניים, להבין אותם או להיות אמפאטיים כלפיהם. למה להקל על מי שלווה כסף ועכשיו הוא לא יכול להחזיר? אנחנו מעדיפים להסתכל מהצד ולצקצק בשיניים מתוך תקווה שבכך נרחיק מאיתנו עצמנו את הצרה הצרורה הזו, כי לנו זה לא יקרה, אנחנו אחראיים מספיק כדי לעמוד בהתחייבויות שלנו.

וזה בדיוק מה שמוביל אותנו כחברה לא להשקיע בשיקום חייבים. נכון שבחודש ספטמבר האחרון נכנס לתוקפו חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, אך השיקום הכלכלי לא נראה לעין בשלב זה. גם אם בסוף ההליך יותנה מתן ההפטר בקורס התנהלות כלכלית כלשהו, הרי שמדובר בחותמת גומי, לא שיקום אמיתי. איפה הליווי שמקבלים עבריינים מורשעים? איפה מציאת הפתרונות החלופיים שיובילו לשיקום וחזרה לקהילה? מה עם מעקב אחר חייבים בשנים שלאחר ההליך לוודא שלא חוזרים לחובות, מתן כלים להתנהלות כלכלית נכונה, סיוע להשתקם מהתהליך הארוך שעברו, תמיכה רגשית וסוציאלית להתמודדות עם הבושה והאשמה, שיקום המשפחה כך שיצלחו את המשבר ללא פירוקה?

לכל אלו זקוקים חייבים כדי לצאת מהמצב האיום אליו הגיעו ואף יותר מכך. יש מי שיטענו שזה ממש לא המקום הראשון שהמדינה שלנו צריכה להשקיע בו משאבים. מצד שני ניתן לבחון כמה משאבים נשקיע בהם אם יחזרו לחובות בתוך שנים ספורות, אם יתגרשו תוך כדי ההליך, אם יהפכו ל"משפחות רווחה"…

ובכלל- האם זו לא מטרה שהחברה שלנו מעוניינת להציב לעצמה- ללוות משפחות ליציאה מעוני וליציבות כלכלית, ליכולת לפרנס את ילדיהם בלי תלות במדינה? מדוע זה לא חשוב כמו לשקם עבריינים?

חובות זה השחור החדש

והנה מגיע משבר טורף קלפים כמו משבר הקורונה שמלמד אותנו אולי קצת צניעות, שמאפשר לנו להיות בנעליהם של אותם פושטי רגל בעלי קלון ולהבין כמה קשה ההתמודדות עם מצב של משבר כלכלי.

מעניין שבתקופה זו כל מי שנקלע למשבר כלכלי זועק מעל כל דף פייסבוק ובכל ציוץ טוויטר שדי נמאס ושוברים את הכלים, שאין כסף לאוכל והכל בראש מורם. במשבר הנוכחי זעקת ה"אין לי כסף" הפכה לטרנד והפעם ללא כל בושה, בלי פילטרים ובלי טשטושים.

אולי עכשיו, כשכולנו באותה ביצה כלכלית, זה הזמן להסתכל לחייבים בעיניים ולהגיד להם שאנחנו מבינים אותם, מבינים איך זה לחיות בחובות, בכמה אשמה זה כרוך, ואיזה משבר אישי ומשפחתי קשה זה.

הקורונה אפשרה לנו הזדמנות נדירה (שכולנו היינו מוותרים עליה) להבין איך אדם נקלע לחובות בעל כורחו, איך ניתן להסתבך בחובות בתום לב ולהיקלע למצב של איבוד שליטה שמידרדר מהר מכפי שניתן להבין.

רובנו לא לומדים כלכלת המשפחה אלא אם נקלענו לקשיים, אנחנו לא מקבלים כלים פרקטיים לניהול תקציב בתיכון או באוניברסיטה, אף אחד לא מספר לנו שלהקים עסק זה יותר סיכון מאשר סיכוי כשאנחנו פונים לבנק לבקש הלוואה, בדיוק כשם שאף אחד לא אמר לנו שאיפשהו בחודש מרץ 2020 גם מי שיש לו עסק מצליח עשוי למצוא עצמו קורס בתוך שבועות מספר.

המשבר הזה הביא רבים מאיתנו להמציא עצמנו מחדש, להתמודד עם סוגיות שלא חשבנו שניאלץ להתמודד איתן, ואת העולם כולו לנקודות קצה. אולי נוכל לנצל אותו גם כדי להתנער מהבושה שסביב החובות.

בספטמבר האחרון נכנס לתוקפו חוק "חדלות פרעון ושיקום כלכלי", אשר מטרתו להחליף את פקודת פשיטת הרגל העתיקה ולהביא בשורה חדשה – שיקום כלכלי. המטרה ככל הנראה הייתה חיובית ונבעה מההבנה שרק תכנית לפרעון החובות- ללא תכנית שתביא לשיקום החייבים ומשפחותיהם (ובעיקר תמנע חזרה לחובות)- לא מהווה פתרון אמיתי לבעיית החובות של מעל 40% ממשקי הבית בישראל.

בינתיים אנחנו נמצאים 10 חודשים לתוך חייו של החוק החדש ובשורה של שיקום אין. אולי נראה סנוניות לכך כאשר תהליכים על פי החוק החדש יגיעו לסיומם – ואז יוכלו השופטים להתנות את מתן ההפטר בהשתתפות בקורס שיקום כלכלי. אולם כמי שעוסקים בשיקום כלכלי הלכה למעשה, אנו יודעים שאם שיקום כלכלי לא יהיה חלק מההליך, למן יומו הראשון, הרי שלא יהיה בכך כל ערך.

מנין הביטחון הנחרץ באמירה הזו? אני ועמיתיי ב'דף חדש' עוסקים בשיקום כלכלי כבר שנים רבות. כל פונה המגיע אל אחד מעורכי הדין בקהילה שלנו מביא עימו סיפור שלם, אותו אנו מפרקים ומנתחים במטרה להבין מה הרכיבים שיסייעו לו ולמשפחתו לצלוח את המשבר, להשתקם, לפתוח דף חדש ולא לחזור יותר למעגל החובות.

מדובר בגישה מאוד מסוימת לעריכת דין – בעיקר בתחום החובות – שמובילה את כל קבלת ההחלטות בטיפול בתיק. בגישה הזו נקטה עו"ד רעות אהרן, מקהילת 'דף חדש', באחד התיקים שהגיעו לפתחה דרך העמותה. ראיינתי את עו"ד אהרן על הטיפול בתיק הזה כדי לגלות איך גישה זו באה לידי ביטוי בייצוג המשפטי.

מאוזנים אבל עם גיבנת

"הופנה אליי ג', נשוי, עם 3 ילדים, עולים חדשים, שניהם שכירים שעובדים בעבודות כפיים, ללא השכלה ומשתכרים יחד כ-10,000 ₪ בחודש. לדאבוני היום שניהם בחל"ת. ג' ואשתו חיים בהפרדה כלכלית ביניהם, כך שכל אחד מנהל חשבון בנק נפרד אליו מופקדת המשכורת ומשלם חלק מסוים מהוצאות הבית. למעשה רק ג' היה בחובות".

ג' הופנה לעו"ד אהרן לאחר שהוא ואשתו עברו הליך ליווי כלכלי, כך שהתקציב החודשי שלהם היה מאוזן וההוצאות תאמו להכנסות. הם לא יצרו חובות נוספים אבל התמודדו עם חובות בעקבות התנהלות שוטפת לא מאוזנת. מדובר בזוג שמתמודד עם פערים שפתיים ותרבותיים, שהשפיעו בין היתר על יצירת החובות ונמצאים עכשיו בשלב מאוד קריטי מבחינת ההתמודדות עם החובות.

מחד, ג' נשא חובות בגובה 116,000 ₪ שברור כי אין ביכולתו לפרוע. מאידך, המשפחה הגיעה לאיזון כלכלי, מתנהלת באחריות ונראה כי עם הליווי הנכון היא יכולה להמשיך לדרך בה לא תחזור לחובות. דווקא בגלל המצב הזה נדרשה כאן רגישות בהתאמת הפתרון המשפטי הנכון ביותר, כזה שלא ידחוף אותם לייאוש או להתחייבויות שלא יוכלו לעמוד בהן.

עו"ד אהרן ממשיכה: "החובות- לשלושה נושים שונים, כולם בנקים- לא נוצרו בשל פזרנות או בזבוז, פשוט הכנסות נמוכות ביחס למה להוצאות של משפחה בת חמש נפשות. כשהגיעו אליי כבר היה מעקב צמוד על כל ההכנסות וההוצאות ולא יצרו חובות נוספים, כך שהמטרה שלי הייתה לעזור להם להיפטר מגיבנת החובות".

מה היה המצב המשפטי כשהגיעו אלייך?

"שני תיקים כבר היו בהוצאה לפועל ובהם שילם ג' תשלום חודשי בגובה 1400 ₪  סך הכל. בנוסף היה החזר הלוואה חודשי לבנק נוסף בגובה כ-750 ₪. כלומר החזר חודשי של כ-2100 ₪ בחודש שלא אפשרו להם להגיע לאיזון כלכלי למרות כל המאמצים. הם באמת פשוט לא יכלו לעמוד בהחזר חודשי כזה – וזה לאחר הסדרי תשלומים".

תרופה אמתית ולא עוד פלסטר

אז למה לא חדלות פרעון ?ייקבע לו תשלום חודשי קבוע בהתאם ליכולתו ולאחר 4 שנים יקבל הפטר והכל יהיה מאחוריו? "היו כאן כמה נסיבות מהותיות שבגינן חדלות פרעון אינה הפתרון הנכון", מסבירה עו"ד אהרן. "ראשית מדובר במשפחה שבבעלותה דירה, אומנם דירה מאוד קטנה שנרכשה באמצעות הטבות שניתנו לעולים חדשים, אולם היינו הולכים לחדלות פרעון הדירה הייתה בסיכון. וברור שאם הדירה תימכר, לא יוכלו לשלם שכר דירה, שבוודאות היה עולה על גובה המשכנתא".

"בנוסף מדובר בהליך מאוד ארוך שכדי לעמוד בו היו צריכים להתמודד עם פערי שפה, פערים תרבותיים, הבנה בירוקרטית, להסביר את הבחירה להפרדה כלכלית בין בני הזוג (שלא בהכרח הייתה מתקבלת בעין יפה ע"י בעלי התפקיד), והיה דורש מהם חוזק נפשי וזוגי. במקרה הזה גם לא היה עורף משפחתי יציב מספיק לסייע להם לצלוח את התהליך. בנוסף, נדרש כאן ליווי משפטי לאורך כל התהליך – דבר שלא היו יכולים לעמוד בו מבחינת שכר טרחה".

במקרה הזה, כמו מקרים רבים אחרים המגיעים לפתחנו, למרות שברירת המחדל של חדלות פרעון נראית כצעד המתבקש, הסתכלות על התמונה הכוללת תוביל פעמים רבות למסקנה אחרת. חשוב לשקול לא רק שיקולים משפטיים, אלא גם שיקולים חברתיים, משפחתיים ורגשיים. ובעיקר לבחון איזה פתרון הוא ישים עבור המשפחה, כזה שתוכל לעמוד בו מבלי לייצר גיבנת חדשה.

"היה לי ברור שצריך להגיע להסדר מול הבנקים, שיהיה חד פעמי ולא בפריסה נוספת שלא יוכלו לעמוד בה. כמו כן היה ברור שאת מלוא החוב הם לא יוכלו לשלם וגם לא יוכלו לקבל מימון כי דירוג האשראי שלהם בעייתי. ויותר מהכל – הבנתי שלהכניס אותם לעוד התחייבות עם הלוואה שלא ברור איך ומתי יוכלו להחזיר זה פלסטר ולא תרופה אמיתית. כך שמכל הבחינות מדובר במקרה שבו הסדר הוא הפיתרון הטוב ביותר. ולתפיסתי, הסדר הוא גם הפתרון הטוב עבור הבנקים, בוודאי לעומת חדלות פרעון", מתארת עו"ד אהרן.

שיקום כלכלי הלכה למעשה

ג' השתלב בתכנית השיקום הכלכלי שבנינו ב'דף חדש', המבוססת על שלושה רכיבים בסיסיים: ליווי כלכלי שבמקרה הזה ניתן על ידי RISE UP , הכולל מעקב אחר התזרים החודשי ומאפשר לנו ולמשפחה לדעת מה ההכנסה הפנויה לטובת החזר חודשי. רכיב שני הוא ליווי משפטי חברתי, מקצועי, ערכי והגון אותו סיפקה עו"ד אהרן בהיותה חלק מקהילת 'דף חדש'. ולבסוף – מימון אחראי לטובת הסדר שסיפקה "עוגן" על ידי מתן הלוואה חברתית ללא ריבית.

כך בדיוק מייצרים שיקום כלכלי: מגיעים למצב בו המשפחה יודעת להתנהל עם ההכנסות השוטפות כך שנותר מספיק מרווח לטובת הוצאות בלתי צפויות. כל הסדר משפטי אליו יגיע עורך הדין מחויב למגבלות הללו ויהיה רלוונטי רק אם המשפחה תוכל לעמוד בו כל חודש. אחרת – מדובר בפתרון שנראה טוב על הנייר וניתן להתהדר בו כהצלחה, כשלמעשה הוא בדיוק ההיפך מכך.

ביקשתי מעו"ד אהרן לתאר את העבודה הייחודית בצמוד למלווה הכלכלי של המשפחה, שהיא נדבך משמעותי בתכנית השיקום הכלכלי: "העבודה שלי הייתה צמודה למלווה הכלכלי מהיום הראשון לטיפול בתיק, איתו התקבלו כל ההחלטות, באמצעותו קיבלנו אישור להלוואה חברתית, הוא ידע לתת נתונים מדויקים יותר שהיו חסרים לי מהמשפחה, הוא ידע לשקף בדיוק מה קורה בתוך הבית, למשל – היה מחסור באוכל עם תחילת משבר הקורונה והיציאה לחל"ת, מידע שג' עצמו לא שש לשתף בו וזה מידע שחשוב מאוד שאדע בתור מי שמייצגת אותו".

עבודה יצירתית, גמישה ורגישה

איזה אתגרים משפטיים קיימים בתיק מהסוג הזה? "נדרשת רגישות ויצירתיות בטיפול המשפטי. בניגוד למקרים אחרים שאני מקיימת מו"מ עם הבנק וכשיש הסכמות המשפחה פשוט תביא את הכסף, כאן נדרש תזמון נכון וקיום מו"מ רגיש. רק אחרי שהבנתי שיש היתכנות להסדר מול הבנקים וקיבלתי מהם אישור עקרוני למתווה, יכולתי להפנות את המקרה לוועדת הלוואות חברתית. בצירוף המלצה של המלווה הכלכלי וחוו"ד שלי לפיה יש סבירות גבוהה להגיע להסדר בגובה ההלוואה המבוקשת, התקבל אישור להלוואה והמשכתי לעבוד מול הבנקים לחתימה על הסדרים.

בסופו של דבר הפחתנו את גובה החוב מ-116 אלף ₪ ל- 57 אלף ₪, כלומר- פחות מ50% מגובה החוב.

"אתגר משמעותי נוסף היה העובדה שלאחת ההלוואות היו שני ערבים. חשוב להבין שכאשר יש ערבים, זכותו המלאה של הבנק לפנות אליהם ולגבות מהם את הכספים, לאחר שמוצו הליכים כנגד החייב העיקרי (הלווה, במקרה שלנו ג') ועד למלוא גובה החוב. ברגע שהבנק מחליט למחול לחייב העיקרי על החוב, הוא לא יכול יותר לפנות לערבים לגבות את יתרת החוב.  ב"כ הבנק לא היה מעוניין לוותר על החוב כל עוד יש שני ערבים שיכולים לשלם את היתרה. לאחר שהבהרתי את המצב של המשפחה ואת ההזדמנות הייחודית של הלוואה חברתית שכבר אושרה, ניאות הבנק לוותר על המשך ההליכים כנגד הערבים ולחתום על הסכם מול ג'".

להפוך אדם פרודוקטיבי ואופטימי לאדם מיואש זה בוודאי לא תהליך ראוי

המקרה של ג' הוא אחד מיני רבים המגיעים לפתחנו מידי יום והם בדיוק הסיבה שהקמנו את 'דף חדש'. התהליך שג' עבר והטיפול המשפטי בו הם עדות חיה לכך ששיקום כלכלי הוא לא חלום אלא מציאות, הוא לא רק כותרת של חוק אלא אג'נדה מקצועית וחברתית, בה מאמינים ועל פיה פועלים עורכי הדין בקהילה שלנו. אנחנו מיישמים את הגישה הזו כבר שנים רבות, מבלי להידרש לסעיף חוק או להמלצה בצו שיפוטי.

"אני מרגישה שבמאמץ משותף של כל הגורמים הצלחנו להגיע להסדר הטוב ביותר עבור כולם, מסכמת עו"ד אהרן. "אלמלא ההלוואה החברתית והגישה החברתית לטיפול בהסדרת החובות, ג' היה מגיע למסלול של פשיטת רגל בו היה מאבד את הבית, המשפחה, הפרודוקטיביות והכבוד העצמי. זו תוצאה לא טובה עבורו, עבור המשפחה ועבורנו כחברה שמייצרת שני משקי בית שחיים על קצבאות. להפוך אדם פרודוקטיבי ואופטימי שמתפרנס, מכלכל משפחה ומעוניין לפרוע חובות, לאדם מיואש, זה בוודאי לא תהליך ראוי".

דמי מחייה בכבוד. שלוש מילים שמגוללות סביבן כל כך הרבה דיונים, וועדות, הכרזות, כותרות, חוקים… למה בעצם?

ניחוח של התחמקות

תפוח האדמה הלוהט הזה שעוסק בזכות האדם- כל אדם! גם אם יש לו חובות- לחיות בכבוד, עובר מיד ליד כבר שנים רבות. כל כך הרבה נאמר ונכתב על המדד הזה, הקובע מה נדרש לו לאדם כדי לחיות בכבוד. אבל איכשהו השיח סביב מחייה בכבוד- המייצר כותרות בדבר גישה חברתית וסוציאלית של מקבלי ההחלטות במדינה- מפזר סביבו גם ניחוח קל של התחמקות. הניסיון להתחמק מלקבוע מסמרות בתחום כל כך מהותי ככל הנראה נובע מחשש שישפיע השפעה נרחבת על תחומים אחרים במשק (כגון קצבאות ביטוח לאומי).

אולי זה נעוץ בעובדה שמי שבאמת קובע את דמי המחייה בכבוד הם מקבלי החלטות שמעולם לא עמדו באמצע הסופר ושקלו האם לקנות קטשופ השבוע או לא, או נאלצו להסביר לילדיהם שלמרות שכל החברים שלהם הולכים לחוגים הם ייאלצו להישאר בבית אחה"צ.

אולי זה בגלל שלבנקים יש לובי חזק מאוד שהמונחה על בסיס גישת הבנקים לפיה "חייב שנקלע להליכים לא צריך להיות עני מרוד אבל לא צריך להישאר באותה רמת חיים. אדם חייב לרדת ברמת החיים, לא להיות עני אבל בהחלט לרדת" (ציטוט של פרופ' שלום לרנר בשם איגוד הבנקים מתוך מאמר חדשות הכנסת באתר הכנסת בנוגע לוועדת חריס).

ואולי זה בגלל שטבע האדם לייצר מנגנוני הגנה, ואחד מהם הוא שיפוטיות כלפי האחר. ההסתכלות על חייבים כלא אחראים, רמאים ונוכלים  מסייעת לנו לחשוב שלנו זה לא יקרה.  ובמצב כזה, בו יש שיפוטיות ואין אמאפטיה, קל לחשוב שמי שהסתבך בחובות אינו זכאי באמת למחייה בכבוד.

תקציר הפרקים הקודמים

המונח "מחייה בכבוד" הפך לפופלארי בשנים האחרונות ונדמה שכל מי שמעוניין להיתפס כרובין הוד של אוכלוסיות חלשות עושה בו שימוש ומבטיח ליישם אותו. מפה לשם הוקמה וועדה לקביעת דמי מחייב בכבוד, אשר קבעה גם מחשבונים מיוחדים לשם כך, שהספיקו כבר לזכות להתנערות והתעלמות מוחלטת מצד מערכת המשפט, זכו לעדנה מחודשת סביב חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, נזנחו שוב על ידי משרד המשפטים, וכעת עולים שוב לכותרות על ידי שר המשפטים ושר העבודה הרווחה.

האם הפעם יש מקום לתקווה? כדי לענות על השאלה הזו נעשה קצת סדר בהיסטוריה הלא מאוד רחוקה של המונח "דמי מחייה בכבוד".

המלצות הוועדה שלא אומצו

זה התחיל במאי 2014 אז מונתה וועדה בראשותו של פרופסור רון חריס ("וועדת חריס") על ידי הכונס הרשמי דאז- פרופסור דוד האן- במטרה לבחון את הפרמטרים לגיבוש תכנית פרעון בהליך פשיטת רגל. הקווים המנחים להמלצותיה היו: "תכנית פירעון החובות צריכה ליצור איזון ראוי בין זכויות החייב וזכויות הנושים, באופן שיותיר בידי החייב ומשפחתו את הסכום הדרוש להם למחייה הולמת בכבוד מחד, ויאפשר פירעון מקסימלי אפשרי של החובות מאידך. זאת אגב יצירת מסגרת תמריצים ותמיכה לחייב".

הוועדה קבעה אומדנים לפיהם תחושב ההכנסה הפנויה של משפחת החייב, אשר ממנה ייגזר התשלום החודשי שיושת על החייב במסגרת תכנית פרעון בהליך פשיטת רגל.

עוד נקבע כי האומדנים הללו אינם מונעים את שיקול דעתם של בעלי התפקידים ושל בית המשפט, אולם הומלץ כי סטייה מההנחיות תתאפשר במקרים חריגים בלבד, ועל הגורם הממליץ יוטל הנטל להסביר את שיקוליו ולפרט מהן הנסיבות החריגות שהאומדנים לא מתייחסים אליהן.

נראה היה כי מדובר בלא פחות ממהפכה חברתית. לא עוד אנשים שאות קלון על מצחם אלא אזרחים שזכויותיהם לחיים בכבוד- במדינה אשר חרתה על דגלה החוקתי את כבוד האדם וחירותו- אינם נופלים מזכויות של כל אדם אחר.

אולם, האופטימיות התפוגגה לאיטה כאשר הלכה למעשה התייחסו בעלי התפקיד לאומדנים אלה כ"המלצה בלבד" שאינה מחייבת אותם, עמדה שאומצה גם על ידי בתי המשפט. הסטייה מהם הפכה לעניין שבשגרה ללא פירוט נסיבות חריגות. המחשבונים הפכו לאות מתה, אשר השימוש בהם נעשה באופן סלקטיבי ושרירותי. לרוב נקבעות תכניות הפרעון על פי הערכה כללית של בעלי התפקיד, אשר באופן אירוני, שכרם נגזר מגובה התשלום שייגבה מהחייב.

חוק חדש, הבטחות ישנות

עקרונות דו"ח חריס שימשו כבסיס לחקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי שנכנס לתוקף בספטמבר 2019. החוק הביא עימו שוב בשורה והפעם בתפיסה שמי שהסתבך בחובות זקוק לשיקום ולא לענישה. שיקום כלכלי הפך לשחור החדש עליו כולם מדברים.

דו"ח חריס התייחס לחוק כשעוד היה בחיתוליו והמליץ שהחוק יעודד חזרה למעגל העבודה והגדלת הכנסות. הוועדה אף המליצה לאפשר תמריץ לחייב המגדיל את הכנסתו בדרך של קביעת תשלום אשר יותיר בידיו יותר מסכום דמי המחייה, גם אם בסיום ההליך יוותר עם החובות שאין בגינן הפטר.

אף שלא ניתן עדיין ללמוד על השלכות החוק בשלב כה מוקדם, ניתן בהחלט להצביע כבר בשלב זה על סדקים בעלילה. המשמעותי ביותר הוא היבט השיקום הכלכלי שכה ציפינו לו- בימים אלה יצא קול קורא להצטרף למאגר מלווים כלכליים אשר ידריכו חדלי פרעון ויסייעו להם בשיקום כלכלי. אולם לא ברור מי יעבור שיקום, מה יכלול, האם מדובר בקורס חובה או בחירה, האם רק מי שבית המשפט יורה לו ישתתף בשיקום, האם מדובר בקורס או בליווי מעמיק? הרבה שאלות ומעט מדי תשובות.

כמי שמלווים חייבים כבר שנים רבות ועוסקים בפיתוח תכניות לשיקום כלכלי, אנו יודעים בוודאות כי אם לא יחל השיקום הכלכלי בד בבד עם תחילת הליך חדלות הפרעון (ולא בסופו), לא יהיה לו ערך משמעותי. שיקום כלכלי הוא תהליך עומק, הדורש התאמה לכל אדם ולצרכיו, מעטפת יועצים ותמיכה וחייב להיות הבסיס עליו יושתת הפתרון המשפטי לבעיית החובות. כך למשל, רק לאחר בחינת יכולת ההשתכרות האמתית של החייב (וליווי תעסוקתי במידת הצורך) ובחינת גובה ההוצאות  הנדרש לו בכל חודש (בליווי כלכלי צמוד), ניתן יהיה להבין מה גובה ההכנסה הפנויה ולפיה מה תכנית הפרעון המתאימה. ביום חתימת תכנית הפרעון, החייב כבר צריך להיות עמוק בתוך השיקום.

ומה לגבי מחייה בכבוד? ס' 160 קובע כי לחייב ישולם סכום הישמש למחייה בכבוד עבורו ועבור התלויים בו. ס' 162 קובע כי השר יקבע הוראות לעניין דרך חישוב דמי המחיה וכושר השתכרות.

תוציאו את המחשבונים (שוב)

מוכנים לעוד טוויסט בעלילה? במאי האחרון, פורסם נוהל של משרד המשפטים בשם "אמות מידה לקביעת תשלום חודשי לחייב", המהווה שינוי מדיניות מוחלט מהמלצות וועדת חריס וחוק חדלות פרעון. מאחר ומחשבוני חריס למעשה נזנחו לחלוטין על ידי פרקליטי הכונס הרשמי והנאמנים, וכן משום שלא כונסה וועדת החוקה של הכנסת תקופה ארוכה, החליטו ביחידת הממונה על הליך חדלות הפירעון לפרסם הנחיות חדשות המתבססות על הדרגה הגבוהה ביותר של קצבת נכות.

מדובר בהבדל תהומי – ההבדל בין לבחון לעומק מה נדרש לאדם ולמשפחתו כדי לחיות בכבוד, להתבסס על מחקרים ושלל מידע הקיים על עוני בעולם, ובעיקר- ההבדל בין שיח של צרכים לשיח של קצבאות. האחרון יוביל אנשים לשלם הרבה מעבר ליכולותיהם האמתיות במשך כל שנות ההליך.

ובכן – משרד המשפטים התנער לחלוטין מהדרישה להגדיר מחייה בכבוד או לכל הפחות להתבסס על מדדים קיימים, ונקט מהלך שמחזיר אותנו שנים רבות אחורה בכל הנוגע לשיקום כלכלי.

במצב זה – בדיוק כמו בהליכי פשיטת רגל היום- אנו שולחים חייבים לצבור חובות חדשים עוד לפני שקיבלו הפטר מחובותיהם הקודמים.

דז'ה וו?

אבל הלימון לא נסחט עד תום, אנחנו מתבשרים בימי אלה על ניסיון נוסף לסחוט ממנו עוד קצת מיץ, והפעם בשורה מפיהם של שר המשפטים ניסנקורן ושר העבודה והרווחה שמולי המכריזים חגיגית כי "בפעם הראשונה אי פעם תקבע מדינת ישראל באופן רשמי מהם דמי המחיה בכבוד, שפגיעה בהם תהווה פגיעה בזכויותיו הבסיסיות ביותר ובכבודו של כל אזרח".

ועכשיו בכנות – לו נתקלתם בהבטחה הזו של שרי המשפטים והעבודה, מבלי לצלוח את כל המאמר הזה, לא הייתם סבורים שמדובר במהלך חדשני? המצאת הגלגל? צעד חברתי מבורך ראשון מסוגו? כנראה שכן. לא מן הנמנע  כי יש כאן ניצול תקופת הקורונה לעשות שימוש בחובה שהוטלה בין כה על משרד המשפטים על פי חוק חדלות פרעון ולהציגה כיוזמה חדשנית על מנת לייצר קצת הון פוליטי.

ובכן, אם לצד קביעת אמות מידה ראויות וחשובות אשר יאפשרו למאות אלפי חייבים לחיות בכבוד על אף החטא הנורא ואיום שלהם- יצירת חובות במדינה בה אשראי הוא אחד המוצרים המשווקים ביותר- יזכו השרים גם בכמה נקודות זכות פוליטיות- שיזכו.

אבל אם אפשר לבקש בקשה קטנה – שהפעם זה יקרה באמת, שסוף סוף תבוצע עבודת עומק, שהוועדה תכלול נציגים מכל קצוות הקשת, לרבות נציגים שידברו בקולם של החייבים שבגורלם אנו עוסקים, שתיקבענה אמות מידה המסתכלות למציאות בעיניים ויבחנו מה באמת נדרש למשפחה ממצעת בישראל כדי לפרנס את ילדיה. ואולי החשוב מכל- הגיע הזמן לאכיפה, מנגנונים שיחייבו את בעלי התפקידים לפעול על פי אמות מידה אלה ולא על פי תחושת בטן (או כיס) הם הכרח שאין בלתו.

דמי המחייה בכבוד המוטלים לצד דרך החתחתים שעברו, עוברים מיד ליד חבוטים ומותשים ראויים להיות מטופלים על ידי ידיים בטוחות, ולא עוד יד שתירתע מחומו של תפוח האדמה הלוהט הזה.

לקריאת דוח ועדת חריס לחצו כאן >>