ממתי רגולטור ממליץ?

If you need to shoot- shoot, don’t talk

המפקח על הבנקים הוציא בימים האחרונים קריאה לבנקים להתחשב בלקוחותיהם, ולהשתדל להמנע מהליכים משפטיים. ההמלצה הזו מצטרפת לעוד צעדים (לא יעילים בעליל) של המדינה בניסיון להתמודד עם המגפה השנייה המאיימת להציף אותנו בחודשים הקרובים – מגפת פשיטות הרגל.

בואו נבהיר נקודה חשובה – המפקח הוא הרגולטור של הבנקים, וככזה, תפקידו לא להמליץ, אלא לקבוע כללים והנחיות מחייבים! עד לפני כמה שנים הבנקים רמסו ברגל גסה את אלו שנקלעו לחובות – לא אפשרו להם לפתוח חשבונות, לא אפשרו ביצוע פעולות באינטרנט, לא הסכימו למסור מסמכים, ועוד… המפקח (דאז) הבין שחשבון בנק הוא מוצר צריכה בסיסי שגם פושטי רגל זכאים לו, ולא הסתפק בהמלצה, אלא הוציא הנחיות ברורות – מה מותר לבנק, מה אסור, ואיזה שירותים הבנק מחוייב לתת לפושטי רגל.

והנה, דווקא עכשיו, בעיצומו של משבר הקורונה, המפקח בוחר “להמליץ” במקום להחליט, וסומך על הבנקים – ששותפים לאחריות ליצירת הבעיה על ידי פיזור אשראי צרכני בהיקפים בלתי נתפסים – שיפעלו “בהתחשבות”.

גם התיקון לחוק ההוצאה לפועל שהורה על דחייה קצרה של מועדים בהוצל”פ בעקבות המשבר הנוכחי, הוא פחות או יותר כמו לתת אקמול לחולה קורונה – וככלל, נראה שבמקום להתמודד עם בעיית החובות מהשורש (מה שהיה צריך לעשות כבר לפני שנים) המדינה רק מנסה לדחות את הקץ, ובעיקר להפחית את העומס בלשכות ההוצל”פ ואצל הממונה על חדלות פרעון.

עו”ד סיגל יעקבי- הממונה על חדלות פרעון- אמרה השבוע כי צפוי לנו צונאמי של פשיטות רגל, ובכן, מול צונאמי לא ניתן להתגונן באמצעות סירות הצלה מתנפחות, יש צורך במהלכים הרבה יותר קיצוניים, יצירתיים ובעיקר כאלה ש”תופסים מים” בצורת הנחיות ברורות של הרגולטורים.

 

עם המלצות לא הולכים למכולת

קחו לדוגמה את אייל מירושלים, בן 40 ואבא ל-3 ילדים, שעד לפני כמה חודשים היה הבעלים של מסעדה קטנה ומצליחה. הוא עבד קשה מבוקר עד לילה, לא התעשר אבל בהחלט התפרנס בכבוד, ואת ההלוואות שלקח כדי להקים את המסעדה שילם כל חודש כמו שעון שוויצרי. ואז הגיעה הקורונה, והכל קפא. ההכנסות נעצרו בבת אחת, ההלוואות גדלו (כי גם היה צריך להאכיל את הילדים, ולשלם שכירות), והחלו פיגורים בתשלומים לספקים.

 

עכשיו, במקום להתרכז בלהחזיר את העסק לפעילות, אייל מתרוצץ בין בנקים לחברות אשראי בניסיון להמנע מפתיחת תיקי הוצל”פ נגדו. בדרך הוא “שתה” את החסכונות של ההורים, משך קרנות השתלמות, שעבד את הפנסיה ואת הבית, אולי אפילו החתים איזה חבר על ערבות, וכל מה שחסר עכשיו זה שהוא יפנה לשוק האפור כדי לנסות לקנות עוד קצת זמן, ועדיין – כנראה שבסופו של דבר הוא יישאר עם חובות.

 

אז איך בדיוק עוזרת לאייל ההמלצה של המפקח על הבנקים? ואיך תעזור לו ארכה של כמה חודשים בהוצל”פ? הרי זה לא שהוא לא רוצה לשלם את החובות, הוא פשוט לא יכול, בטח לא עכשיו, כשהמשק עדיין לא חזר לתפקוד מלא. ובואו נהיה כנים לרגע – במאבק מול עוה”ד של הבנק, שכבר ניהל מאות הליכי גבייה, איזה סיכוי יש לאייל, שמתמודד לראשונה בחייו עם מצב שכזה?

 

המדינה מוזמנת לעלות על הרכבת

אם המדינה רוצה למצוא פתרון אמיתי לבעיית החובות היא צריכה לקחת אחריות, ולעשות כמה צעדים חשובים והכרחיים, שיאפשרו לנפגעי הקורונה – אותם אנשים שהיו יציבים כלכלית עד לפני כמה חודשים, ופתאום העולם התהפך עליהם בתוך כמה ימים – לפתוח דף חדש, ללא חובות:

 

להקים מנגנון מוסדר לניהול הסדרי חוב – מנגנון שיפעל בשקיפות ויתן גם לבנקים וגם לחייבים תמונת מצב שלמה ואמיתית על יכולת הפרעון של החייב, כדי לאפשר לצדדים להגיע להסדר ישיר ביניהם, בלי הליכים משפטיים, ובלי התערבות והגבלות מיותרות;

להבטיח לנפגעי הקורונה ליווי משפטי וכלכלי במחירים מפוקחים – כיום רק 10% מהחייבים בהוצל”פ מיוצגים ע”י עו”ד (לעומת 90% מהזוכים!). אם אנחנו רוצים לאפשר מו”מ הוגן, צריך שהחייבים ידעו לעמוד על זכויותיהם בעזרת ליווי מקצועי ואמין, שימנע ניצול לרעה של המצב הפגיע שלהם (ולדאבוננו, לא חסרים כאלו שכבר “קופצים על המציאה”), וגם יאפשר להם להבין מה יכולת הפרעון האמיתית שלהם, ויעזור להם להמנע מלהגרר שוב להתחייבויות כספיות בלתי אפשריות.

להציע תמריצים נדיבים לעידוד הסדרי חוב – מענקים לסגירת חובות, או הלוואה בערבות מדינה לצורך מימון הסדר, יכולים לעזור לשני הצדדים “לסגור עסקה” מהירה, ולהמנע מהליכי חדלות פרעון ממושכים ויקרים, שהם הפתרון הכי רע לכולם. ממילא, אם הצלחנו להציל עסק מסגירה, זה ישתלם למדינה שתקבל את הכסף בחזרה בשנים הקרובות דרך תשלומי מיסים וחסכון של דמי אבטלה וקצבאות. אז במקום לחלק מענקים “טפשים” לכל דורש, המדינה יכולה לנצל את ההזדמנות כדי לוודא שמי שמקבל את הכסף משתמש בו בתבונה, ופותר את בעיית החובות באופן סופי ומוחלט.

 

להמשיך לגבות חובות באמצעים המקובלים והידועים זו באמת לא חכמה גדולה. כולנו הרי נאלצנו להמציא את עצמנו מחדש סביב המשבר הזה – אז אם מורים מלמדים ב”זום”, ואלופי עולם מתחרים בתחרויות אופניים אונליין, בהחלט הגיע הזמן שגם מערכת המשפט והמערכת הבנקאית יבינו שיש כאן צורך בפתרונות יצירתיים – כאלו שימריצו דם חדש בעורקי הכלכלה כולה, ויאפשרו למאות אלפי חייבים-בעל-כרחם לצאת ממעגל החובות – מהר, ביעילות ובראש מורם.