הדוח מספק תמונת מצב עדכנית על חובות משקי הבית בישראל ומדגיש את האתגרים הכלכליים הנובעים מהתלות הגוברת באשראי הצרכני. העלייה ביוקר המחיה, יחד עם אינפלציה וריבית גבוהה, יצרו מציאות שבה שליש ממשקי הבית מוציאים יותר מהכנסותיהם ונשענים על הלוואות. לפי הנתונים, החוב הצרכני במערכת הבנקאית גדל פי שלושה בעשרים השנים האחרונות, ושוק האשראי החוץ-בנקאי מציג גידול חד, עם ריביות גבוהות שמכבידות על הלווים.
נכון לדצמבר 2023, נרשם שיא בפיגורים בהחזרי הלוואות, כאשר החוב הפרטי בפיגור של מעל 90 יום הגיע ל-3.2 מיליארד שקל—עלייה של 43% בהשוואה לשנה הקודמת. בעוד שהבנקים עצמם אינם בסיכון ישיר, הדבר מצביע על משבר כלכלי מתרחב בקרב משקי הבית. בנוסף, השימוש בהלוואות חוץ-בנקאיות גדל משמעותית, אך בהיעדר רגולציה מספקת, הדבר עלול להוביל להידרדרות נוספת ביציבות הפיננסית של הציבור.
הליכי חדלות פירעון נמצאים במגמת עלייה, עם גידול של 33% בבקשות להליך בעשור האחרון. רוב החובות המנוהלים בבתי המשפט הם של משקי בית, כאשר רבע מהחובות שייכים לגופים פיננסיים. עם זאת, רק 30%-40% מהתיקים מסתיימים בהסדר או הפטר, בעוד מרביתם נמשכים שנים רבות, ללא פתרון אפקטיבי. שיעור הפירעון בפועל עומד על 10%-26% בלבד, דבר המצביע על חוסר הצלחה בגבייה ובשיקום החייבים.
גם מערכת ההוצאה לפועל מתקשה לספק פתרונות יעילים לחייבים, כאשר אחד מכל עשרה מבוגרים בישראל נמצא בחובות, והיקף התיקים הפתוחים עומד על קרוב לשני מיליון. נתון מדאיג נוסף הוא ששליש ממשקי הבית בישראל נמצאים ביתרת חובה כרונית, והחוב במסגרת זו לבדו נאמד בכ-9 מיליארד שקל. החובות המצטברים בריבית גבוהה מובילים לכך שמשפחות רבות אינן מצליחות להשתקם כלכלית, גם לאחר קבלת הפטר.
הדוח מדגיש את הצורך בשינויים מערכתיים כדי לצמצם את שיעור חדלות הפירעון ולספק הליכים שיקומיים יעילים. בין ההמלצות המרכזיות: החמרת הרגולציה על אשראי צרכני, במיוחד בתחום האשראי החוץ-בנקאי; קידום שיטות ניהול חוב שימנעו הידרדרות לחובות ארוכי טווח; ובחינה מחדש של הליכי חדלות הפירעון כדי להבטיח תהליכים שיקומיים אפקטיביים וברי קיימא.
