למה לא כדאי לכם להיכנס לחובות ומה המדינה צריכה לעשות אחרת

"די תומר, אני לא יכולה יותר. החובות האלו הורגים אותי. הורגים. אני חייבת כבר לסיים עם ההליך הזה. בבקשה תעשה משהו".

היא בגילי פחות או יותר, אמצע שנות ה-40. לפני יותר מעשר שנים היא ובעלה עשו כמה שגיאות כלכליות – כאלו שיכולות לקרות לכל אחד מאיתנו –הקימו עסק, זרקו לתוכו את כל החסכונות שהיו להם, לקחו הלוואה ועוד הלוואה בניסיון נואש להציל אותו מקריסה, ובסוף, כשכבר לא היתה להם ברירה ולא נשאר להם שקל – הלכו להליך חדלות פרעון (פשיטת רגל).

מדינת ישראל הבטיחה להם שמדובר בהליך שיימשך 4 שנים (זה מה שקובע החוק) אבל בפועל, כמו ב-75% מתיקי חדלות הפרעון בישראל, ההליך שלהם יהיה הרבה יותר ארוך מזה. קרוב לשבע שנים. לא כי הם עשו משהו רע, אלא פשוט כי משרד המשפטים לא מכבד את החוק שהוא עצמו חוקק. נשארו להם עוד שנתיים שלמות שבהן הם צריכים לדווח על כל שקל שהם מוציאים, ולשלם 3,000 ₪ מדי חודש, והם פשוט לא מסוגלים כבר להתמודד עם הלחץ.

נסו להיזכר איפה הייתם אתם לפני 5 שנים, כשהם רק התחילו את התהליך, ומה עבר עליכם מאז – קורונה, משבר כלכלי, מלחמה. אולי עברתם דירה, חגגתם בר מצוה, חיתנתם ילד או שנולדה לכם נכדה חדשה. עכשיו דמיינו שבמשך כל התקופה הזו אתם חייבים לדווח על כל שקל שנכנס או יצא לכם מהחשבון, שאסור לכם לטוס לחו"ל או לצאת לנופש בארץ, ואם יצאתם לחגוג יומולדת במסעדה ב-250 ₪ עלולים לטעון שנהגתם בחוסר תום לב, ולהעניש אתכם בביטול ההליך. אם תתקדמו בעבודה ותקבלו העלאה בשכר יבקשו מכם לשלם יותר. אם המשכורת תרד, לעומת זאת, אף אחד לא יעשה לכם הנחות.

במשך עשור שלם מהחיים שלכם אתם תהיו תחת חקירה ומעקב כלכלי מתמיד, ואם חלילה במהלך התקופה הזו איחרתם בהגשה של דו"ח או בתשלום חודשי תקבלו כמה חודשים "עיכוב ביציאה" על כל חודש פיגור. זה אומר שההליך רק יתארך, ומרבית הסיכויים שבית המשפט יבטל לכם אותו. אם במקרה יש לכם חבר או בן משפחה שמוכן לשלם במקומכם, כדי שתסיימו עם זה כבר, תצטרכו אישור של משר המשפטים ושל בית המשפט – ובד"כ לא תקבלו אותו, כי הנחת המוצא היא שאתם מסתירים כסף מתחת לבלטות.

כן, אם הסתבכתם בחובות, הנחת העבודה של משרד המשפטים היא שאתם גנבים ושקרנים, עד שיוכח אחרת. ככה מדינת ישראל מתייחסת לאזרחים שלה כשהם נאנקים תחת יוקר המחיה ולוקחים את ההלוואות שהמדינה מעודדת אותם לקחת (מישהו פה לא ראה פרסום להלוואה בערבות מדינה היום?). אגב, אם זה היה גורם לכך שאנשים ישלמו את חובותיהם, ניחא, אבל גם הנושים לא מרוויחים מזה כלום – שיעור פרעון החוב הממוצע בהליכי חדלות פרעון עומד על כ-3% בלבד. בשורה התחתונה המדינה מוציאה מאות מיליוני שקלים על הליך שלא תורם כלום לאף אחד.

חוק חדלות פירעון (החוק שהחליף את פקודת פשיטת הרגל) חרט על דגלו את "שיקומו הכלכלי של החייב" כמטרה ראשונה במעלה, ואמור היה להגביל את תקופת השיקום לארבע שנים. בפועל – זה ממש לא מה שקורה. ההליך נמשך הרבה מעבר לתקופה הקבועה בחוק – בד"כ סביב 5-6 שנים – ויש סיכוי של 75% שלא באמת תסיימו עם החובות, אלא תחזרו להוצאה לפועל. אם לא הצלחתם לסגור את החובות שלכם בשנתיים הראשונות, סביר להניח שגם לא תסגרו אותם בעשר השנים הבאות. עשור אבוד מהחיים שבו לא תתקדמו בעבודה, לא תקימו עסק חדש, כנראה שגם לא תביאו ילד – פשוט כי אין כסף ומוטיבציה לכלום.

המלחמה הזו מביאה את כולנו לקצה. עשרות אלפי משקי בית ועסקים קטנים הולכים לקרוס עקב המצב הכלכלי. הגיע הזמן שהמדינה תבין שתפקידה לעזור בשיקום של מי שקרס כלכלית, ולא להיות זו שנותנת להם את הדחיפה האחרונה לתהום המשבר הכלכלי. קריסה כלכלית היא לא רק אסון לאדם שקרס ולמשפחתו, היא גם נזק כלכלי למשק. לקבור אנשים בחובות למשך 10-15 שנה לא עוזר לאף אחד. האינטרס שלנו, כחברה, הוא לעזור בשיקומם הכלכלי של אלו שקרסו כדי שיחזרו כמה שיותר מהר למעגל העבודה והיצרנות. אם זה אכן יקרה – זה יהיה רווח נקי לכולנו.

עו"ד תומר רבינוביץ הוא מנכ"ל ארגון דף חדש המתמחה בשיקום כלכלי של משפחות ועסקים קטנים שנקלעו לקריסה כלכלית.

 

 

מאמרים נוספים בנושא...

חוב ללא תחתית – חובות וחדלות פירעון בחברה הערבית

מחקר חדש של מרכז אדוה מפנה את הזרקור לבעיית החובות בחברה הערבית בישראל: כלכלת האשראי בישראל הולכת ופורחת, ואיתה צומחים חובות משקי הבית. אך לא כל החובות נבראו שווים: כפי שנבקש להראות במסמך זה, האוכלוסייה הערבית בישראל חשופה יותר למצוקה כלכלית. כך היא נדחקת לנטילת הלוואות מסוכנות בשוק האפור. הלוואות אלה קשורות לא אחת בפשע המאורגן, ומזינות אותו.

קרא עוד »

יישום חוק חדלות פירעון כפגיעה בזכות לקיום מינימלי בכבוד

במלאת חמש שנים לחקיקת חוק חדלות פירעון, נראה כי האופן בו הוא מיושם מרוקן אותו מהבשורה העיקרית שהוא נשא עמו, ופוגע בזכות לקיום בכבוד של חייבים הנאלצים להשתתף בהליך. כל הפרטים במאמר של עו"ד תומר רבינוביץ' מנכ"ל דף חדש ושל אופק חביב, בבלוג של מרכז מינרבה לזכויות האדם

קרא עוד »
דילוג לתוכן